כרמל מערבי
 | |
| רחוב דרך הים. מבט למורד הרחוב לכיוון מערב | |
| מידע | |
|---|---|
| עיר | חיפה |
| קואורדינטות | 32°48′37″N 34°58′28″E / 32.81029167°N 34.97452222°E |
| שכונות נוספות בחיפה | |
|
(למפת חיפה רגילה)   כרמל מערבי | |
  | |
כרמל מערבי היא שכונה בחיפה השוכנת בשיפוליו המערביים של הכרמל. הציר המרכזי בשכונה הוא רחוב דרך הים, אחד הרחובות הארוכים בחיפה. בשכונה בתי מגורים רבים, ומספר מבנים בולטים כמו מלון הר הכרמל, בית הספר לילדים בעלי מוגבלות "אופקים", בית הספר היסודי "אילנות", וכן בתי אבות, מרכז קניות קטן ובתי כנסת.
גבולות השכונה הם מרכז הכרמל במזרח, נחל עמיק בדרום, נחל לוטם בצפון, ושכונות רמת הנשיא (לפנים רמת חביב) ושער העלייה הסמוכה לחוף הים במערב.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לפני קום המדינה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אדמות האזור היו חלק מאדמות הטמפלרים, ונקנו על ידם כשהחלו להתיישב על הכרמל בכרמלהיים. קנייה זאת הייתה שנויה במחלוקת, שכן הטמפלרים, ובראשם פרידריך קלר, סגן קונסול פרוסיה, ואחיו, לא רכשו את כל שטח כרמל מערבי, אלא השתלטו עליו וטענו לבעלות.
עם מותו של קלר, ניסו פרידריך בירינג, מיסיונר שוודי פרוטסטנטי, ואלכסנדר אנגלהרדט[1], לרכוש אדמות אלה על מנת להקים במקום בית מלון גדול, אך מלחמת העולם הראשונה, שבמהלכה ברח בירינג מהארץ, קטעה את התוכנית[2].
חברת הכשרת היישוב קנתה את האדמות והן היו חלק מכרמל מרכזי. ככזה תכנון השכונה הופקד בידי ריכרד קאופמן[3] והיה חלק מתכנון רכס הכרמל כולו. במסגרת תוכנית זו תוכנן שטח כיכר רקפות כשטח ציבורי ובו גינה ציבורית[4], ואילו הדרכים תוכננו על בסיס קווי הגובה הטופוגרפיים הטבעיים[5].
פרשת פיליפ מאייר
[עריכת קוד מקור | עריכה]הכשרת היישוב נתנה לפיליפ מאייר (Philip Mayer)[6], את הזכות למכור את החלקות ולבצע "פיתוח" בשטח (רחובות וכו'). החברה[7] פשטה, כנראה, את הרגל בסוף שנות ה-40 והבעיות המשפטיות ליוו את החלקות גם לאחר קום המדינה.
מבנים ראשונים בשכונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשטחי השכונה החלו להיבנות מספר בתים, ובעליהם התאגדו ל"אגודת שושנת הכרמל". אגודה זו, שתחילתה כאגודת מים, חברה לימים ל"אגודת הר הכרמל" ול"אגודת להספקת מים להר הכרמל" וביחד יצרו אגודה אחת. האגודה דרשה מהכשרת היישוב לבצע "פיתוח" לשכונה החדשה בדמות כבישים, גינון, וחלוקת קרקעות.
בתים ראשונים הוקמו בשכונה ובהם:
- בית (פרופסור שלמה) וַיִיך, מורה בית הספר הריאלי[8] (מגרש ובית בסוף רחוב האלון כיום[9]), חלוץ ההתיישבות בשכונה. וייך, שחי בבית יחד עם אימו ואחותו ומעולם לא התחתן, סבל מהיותו מבודד באזור ודרש מהכשרת היישוב לדאוג לשמירה. הבית תוכנן על ידי שלמה דוסטרובסקי (דורי)[10] ויעקב גרין.
- בית משפחת ד"ר יצחק[11] וד"ר תרזה[12] בתר, מבעלי בית החולים בהדר הכרמל[13], ברחוב דרך הים ממול למלון טלטש. הבית נרכש על ידי משפחת בתר בשנות ה-40 מד"ר לותר והדויג באואר והם הוסיפו לו קומה. הבית נהרס ב-2014.
- בתי נחושת שהוקמו בדרך הים 147 (בית נוימן, שנשרף עם השנים) וברחוב התמר 3 (בית קליסקי - נאומן, אשר נשרף, גם הוא, בתחילת המאה ה-21[14]).
- בית משפחת (ד"ר ולטר) פולק, כימאי במקצועו, (כיום רחוב הסנה 8)[15] ב-1936.
- בשנות ה-30 נבנה בית עו"ד יעקב סלומון ואשתו שרה בדרך הים 87 בתכנונו של רוברט פרידמן[16]. עו"ד סלומון היה מאושיות המשפט בחיפה ובין השאר היה קשור ל"הגנה" ושימש כפרקליט פיק"א. שרה אשתו נמנתה עם מייסדי בית הספר חוגים. פרידמן תכנן בית בן שלוש קומות עם מרפסות הפונות אל הים[17]. הול הכניסה הוא רחבה עגולה למחצה עם חלונות רצועה. הבית הוא מבנה לשימור.
- ביתו של מרדכי נמצא-בי עם הרחבה בתכנונו של אדולף רדינג (כיום דרך הים 91[18]) בסוף שנות ה-30.
- שני בתים של האחים לבית קרקואר, שהגיעו מווינה, פאול ורודולף קרקואר, נבנו ברחוב הרדוף 6 ורחוב הרדוף 8 בשנת 1934. פאול היה ממקימי בית החרושת נחושתן. הבתים נבנו מכספי הורי האחים שנשלחו מווינה[19].
- בתי ג'ולי ואברהם ידובניק נבנו בדרך הים 99 ב-1936 ובדרך הים 101 ב-1938. הבתים בסגנון הבינלאומי בארץ ישראל תוכננו על ידי משה חת[20].
- בית בנדיקט ואנה גוטפריד נבנה בסוף שנות ה-30 ותוכן על ידי קארל אילבינג.
ב-1936 הוקם מלון טלטש (Teltsch House) בשכונה[21] (כיום דרך הים 103). המלון תוכנן על ידי האדריכל לאופולד קרקואר והיווה פנינה ארכיטקטונית[22]; המלון כלל אולם אירועים וחדר אוכל גדולים במיוחד לתקופה והיה מקום התכנסות לאירועים ולמסיבות. הפעילות הרבה במלון הביאה לפיתוח האזור כגון סלילת כביש ממרכז הכרמל והפעלת שירות מוניות סדיר. במלחמת העולם השנייה החרימו הבריטים את המבנה ושיכנו בו את בית הספר לפיקוד והכריזו על האזור (ועל בתיו השכנים) כ"אזור ביטחון". לאחר עזיבת הבריטים לא חזר המלון לידי בעליו אלא המשיך לשמש את מטה ההגנה בחיפה בעת הקרב על חיפה וממנו יצאו כוחות חטיבת כרמלי אל משימתם. במלחמת העצמאות שוכנו במלון ילדי עין גב ואימהותיהם[23] במסגרת הפעילות של ועד הקהילה העברית. בשנות ה-50 נקנה המלון על ידי קבוצת משקיעים ואלו נתנו לו את השם "מגידו"[24]. חזן המלון בליל הסדר היה אברהם וילקומירסקי[25]. בין השנים 1956 ל-1984 שימש המתחם כבית הבראה של קופת חולים כללית "בנדורי"[26] (אך רבים המשיכו לקרוא לו בשם "מגידו"), ונוסף לו חלק (כיום בפינת רחובות שושנת הכרמל ואילנות). במלון נערך נערך פסטיבל הסרטים הראשון בארץ. לפני מספר שנים שונה שמו למלון הר הכרמל. על מבנה המלון הוקמו מספר אנטנות סלולריות והדבר יצר התמרמרות בקרב חלק מתושבי הסביבה. בעשור השני של המאה ה-21 נסגר המלון. תוכניות בנייה על חלק מגינתו אושרו למגינת לבם של התושבים[27]. החלק החדש של המלון הושכר למגורים ולגן ילדים.
בנחל עמיק הסמוך, פעלה מחצבה קטנה, שהייתה שייכת לכפר כבאביר הסמוך[28].
אחרי קום המדינה
[עריכת קוד מקור | עריכה]"לובשת את המדים הכתומים של בית–הספר העממי."
ב-1950 הוקם ברחוב אילנות 22 בית ספר (בית חינוך ז' לאחר מכן בית הספר אילנות) במבנים שהיו שייכים לצבא הבריטי, ומנה 40 תלמידים. כעבור שנה התרחב בית הספר ונוספו לו שתי כיתות במבנה סמוך (כיום אחד מבתי הכנסת של השכונה[30]) ורק חלקו הדרומי של המבנה המקורי שימש להנהלה, מזכירות וחדר מורים, הצריף השני שימש ככיתה[31]. ב-1954 כבר היו בו שש כיתות ובהן 156 תלמידים[32], ובשל כך הועבר בית הספר ב-1956 למשכנו הנוכחי ברחוב הסנה 8א. בראשיתו היה הבניין בן שתי קומות וכלל שש כיתות. במתחם בית הספר הוקם צריף שוודי[33] כמענה לשנת המעבר של בית הספר[34]. בשנות ה-70 של המאה ה-20, עם התרחבות השכונה, הורחב בית הספר בצורה ניכרת ונהרס גם הצריף (ששימש ללימודי הטבע).
ברחוב דרך הים 44 הוקם, בספטמבר 1962[35] בית ספר אופקים מיסודו של אילנשיל, שהיה הראשון מסוגו בארץ. בית הספר מטפל בילדים פגועים מגיל 3–21.
מלון בן יהודה[36] הוקם בשכונה (בסוף רחוב התמר פינת דרך הים כיום)[37], והורחב מאוחר יותר בשנת 1961[38] (הבניין המקורי נמכר למשפחה פרטית, ואילו ההרחבה נהפכה עם השנים לבית אבות), ואף נבנתה בו בריכה.
שטח המלון היה בסיס לקומדיה של טעויות שעניינה רישום השטח בספרי האחוזה (טאבו). השטח המקורי נמכר על ידי חברת הכשרת היישוב ב-1928 למר לזר טאובה, כאשר עוד היה בגרמניה. שנים מאוחר יותר מכרה גברת טאובה לזר (לבית שכטר)[39] את השטח למשה בן יהודה, שבנה עליו את מלונו[40].
יורשי הצדדים והחברה שרכשה מבן יהודה תבעו אלו את אלו, ובית המשפט נדרש להחליט על שוויו של המגרש לאחר שכבר הוקמו עליו בניינים.
מלון נוסף (שושנת הכרמל) הוקם ברחוב שושנת הכרמל 90. למלון הוספה גינה גדולה[41], ששימשה כמוקד חברתי של חיפה בשנות ה-60[42]. בשנות ה-50 נספרו כ-10 פנסיונים ומלונות ברחבי השכונה[43].
בשנות ה-60 וה-70, התפתחה השכונה, והוקמו בה מרבית הבתים הקיימים כיום. בין המתיישבים בשכונה החדשה קבוצת עולים מברזיל שהתיישבו ברחוב אגמון במתחם שנקרא אז "שכונת הברזילאים". הם התאגדו עוד בארץ מוצאם כ"פלוגת עלייה א' מפ"ם -ברזיל" כקבוצה שיתופית במובנים כספיים (קופה משותפת שהתקיימה עוד מספר שנים לאחר עלייתם), תרבותיים וחינוכיים[44]. לפני עלייתם עברו תהליך ארוך של לימוד ותכנון, כולל מציאת תעסוקה לחברי הקבוצה[45]. במתחם היה קיים מועדון חברים ודשא משותף בהם חגגו את שמחותיהם.
שבט הצופים השכונתי (אילנות) הוקם בשנות ה-70[46].
בשכונה נבנה בית יולס, בית אבות מיסודו של ארגון עולי הולנד[47]. הבית שתוכנן בידי הארכיטקט שלמה גלעד, היווה לימים תקדים משפטי על מושג המכרז ברכוש פרטי[48]. כאמור, בתוכנית המקורית של קאופמן תוכנן המגרש כגן, אך התוכנית לא יצאה לפועל. בית יולס המקורי תוכנן על ידי שרגא פרידריק רוהטין וזאב וולטש ונבנה ברחוב תל מאנה 5–7 באחוזה באמצע שנות ה-50 של המאה ה-20[49].
בתחילת המאה ה-21 הועברה פעילותה של 'פסג"ה חיפה' (פיתוח סגלי הוראה) של משרד החינוך למבנה בדרך הים 202 על גבול השכונה עם שער העלייה ונווה דוד.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מפת העיר חיפה הכוללת את החלוקה לשכונות שבה וסימון אתרים שונים בעיר, באתר Tour Haifa - אתר המידע התירותי על העיר.
- מיכאל יעקובסון, סקירה אדריכלית על בית ידובניק בדרך הים 99, באתר 'חלון אחורי', 19 באוקטובר 2014
- מיכאל יעקובסון, סקירה אדריכלית על בניין מלון טלטש בחיפה, באתר 'חלון אחורי', 14 במאי 2015
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ראו עליו גם בהתיישבות נתיני המעצמות בחיפה.
- ^ עוד על פרשה זו ראו כאן.
- ^ ריכרד קאופמן, מפת הכרמל המערבי, באתר צילום מודבק בחוברת "תכניות בניה בשביל ארץ ישראל", אוסף המפות ע"ש לאור, הספרייה הלאומית, 1923
- ^ כיום נמצא בית יולס בשטח הציבורי ומצדו השני של הכביש ישנו גן קטן.
- ^ על תהליך הרכישה והתכנון ראו מרכז הכרמל.
- ^ במפות מסוימות הכתיב הוא Meir
- ^ בעלים נוספים היו אלחנן פולק ואפריים סולוביצ'יק.
- ^ הוא רכב על חמורו בשביל החמורים בחיפה שירד ממרכז הכרמל להדר - ראו דב מדזיני - מיומנו של חיפאי ותיק וכן גבריאל קנולר, באתר בית הספר הריאלי
- ^ בניגוד למה שרשום באתר הריאלי ובספרו של בן ארצי, תוכנית הבניין המצוייה בעיריית חיפה מראה שהבית עמד כאן. עדויות תושבי השכונה מהתקופה מאששים טענה זאת.
- ^ 1901 אודסה אוקראינה - 16 במאי 1960 חיפה.
- ^ (1891-1944) היה גם ממקימי "השחיין" (לימים "דולפין") הקבוצה ששימשה להתארגנות צופי ים (בשיתוף עם שבט משוטטי בכרמל של אריה כרוך). חמדה אלון, היה נכון: חמישים שנות צופיות עברית בארץ-ישראל, תרע"ט-תשכ"ט 1969-1919, הוצאת עם הספר, עמוד 152
- ^ 1968-1897
- ^ בית החולים הוקם ב-1926
- ^ הבית נשרף דווקא בליל הסדר.
- ^ בנם של בעלי הבית היה לימים ראש שבט הצופים השכונתי הראשון.
- ^ 1888–1940 גדל והתחנך בהמבורג, עלה לארץ ב-1933 ונפטר בירושלים.
- ^ בתקופת הבנייה לא היה מכשול ראייה בין הבית לים.
- ^ ברישומי העירייה מוגדר הרחוב כ"אדמות פיליפ מאייר"
- ^ משנקלעו לקשיים כלכליים בשנות מלחמת העולם השנייה, בחצר הבית שברחוב הרדוף 6 נבנה לול תרנגולות שהואכלו מלחם יבש שנאסף במלון טלטש ששמש את הצבא הבריטי.
- ^ פארה גולדמן, משה חת - אדריכל חיפאי, הוצאה פרטית, עמ' 37
- ^ מסכת מכירת מניות המלון שימשה לימים תקדים משפטי של בית המשפט העליון: ע"א 8383/06 בית טלטש בע"מ נ' מדינת ישראל-האפוטרופוס לנכסי נפקדים. חברת בית טלטש הוקמה כשעבר המלון למקומו בדרך הים מכרמל צפוני.
- ^ המלון נבנה בזמן שיא של שמונה חודשים וחצי בסכום של 30,000 ל"פ.
- ^ ראו גם כאן.
- ^ מגידו יפתח במאי, מעריב, 20 באפריל 1950
- ^ חזנים מבוקשים לעשות סדר, מעריב, 12 באפריל 1954
- ^ פייבוש בנדורי (בנדרסקי), חבר גבעת השלושה, מראשי האיגוד המקצועי, דבר 9 באוגוסט 1956 וכן המזכ"ל הראשון של מפ"ם
- ^ ראו על השתלשלות המאבק בפורום ציבורי כרמל.
- ^ המחצבה והדרכים אליה אינן פעילות כיום.
- ^ יהושע היה תושב השכונה בעת כתיבת הספר.
- ^ בית הכנסת הוקם על ידי הרב ד"ר ח. ב. פרידמן ששימש כרב עד יום מותו ב-1985 (ראו כאן).
- ^ מתוך אתר בית הספר
- ^ על פי "חיפה, תשי"ד: ספר העירייה" /רול, י. יסעור, י. (עורכים); המחלקה לפיתוח של עיריית חיפה; תשי"ד [ 1954 ] עמוד 74
- ^ גם את תיאורו של הצריף ניתן למצוא ב"המאהב" של א"ב יהושע
- ^ הצריף שימש יותר מאוחר ללימודי טבע ובשנות חוסר מקום בבית הספר ככיתה לכל דבר.
- ^ דבר 18 בספטמבר 1962
- ^ בבעלות משה בן יהודה.
- ^ על פי עיתון דבר מ-8 באוגוסט 1961 המלון נבנה ב-1948 והושלם בשני שלבים ב-1955 וב-1959.
- ^ מהנעשה בחיפה, לשכת המסחר 1961
- ^ שימו לב שהשם הפוך, ומכאן החל הבלבול.
- ^ בן יהודה עצמו פשט רגל מאוחר יותר.
- ^ הגינה בתכנונו של יצחק קוטנר.
- ^ כיום משמש הבניין את בית האבות בית יערה.
- ^ על פי דו"ח שהוכן עבור ועד הר הכרמל (ראו מרכז הכרמל תחת מלונות)
- ^ קבוצה של 25 תלמידים חדשים נוספה לבי"ס אילנות
- ^ עוד על הקבוצה ראו כאן
- ^ השבט הוקם על ידי ארבעה יוצאי שבט צופית
- ^ בחיפה, כבשאר מקומות בארץ, נבנו בתקופה זו בתי אבות מיסודן של התאחדויות עולים ואגודות. ראו בחיפה: בתי האבות של התאחדות עולי גרמניה ברחוב התשבי ובית האבות של בני ברית באחוזה.
- ^ ראו בע"א 207/79
- ^ יותר מאוחר שימש המבנה את מכון מור וכיום את בית חולים כרמל.